בראש ובראשונה, תודות לרועי שהתנדב לסקר את חודש דצמבר של הניקס שלי כאשר ממני נבצר הדבר. מאז, לידיעה, אנחנו עומדים על מאזן חיובי של 8-7, בתוכו אמנם תבוסות לקליפרס ושיקגו, אבל גם ניצחונות נאים על יוטה, מיאמי, דטרויט ופעמיים על אטלנטה. חמישה ניצחונות בחודש על קבוצות פלייאוף זה משמח ביותר במדדי הניקס.

תודות נוספות מגיעות למנחם, שאך השבוע ריכז כמה מספרים שמסכמים את הניקס במספרים עד כה וסייע לי, שונא מספרים מושבע. אז למי שפספס את הטור של מנחם שעסק בדרק פישר, מחצית מ24 ההפסדים של הניקס העונה היו בהפרש 7 ומטה, הניקס הם הקבוצה מספר חמש בליגה בשיפור לעומת העונה שעברה, הניקס מראים שיפור במרבית מדדי ההתקפה, נמצאים במקום טוב באמצע מבחינת ההגנה, ולא סתם, אלא שאנחנו אחת הקבוצות הטובות בליגה בהגנה נגד שלשות. לצערנו הרב, כפי שמקפיד להזכיר לי הבן היקיר לי יותם אוהד גולדן סטייט, הקרקס הנודד של הווריירס מגיע לMSG  בקרוב ועלול לשנות את הנתון האחרון.

בנוסף, בחודשיים האחרונים פישר המושמץ מרבה להשתמש בספסל ומקפיד לחשוב, לשנות, לאלתר ולחפש פתרונות יצירתיים שיביאו את הניקס אל עבר עתיד טוב יותר. לא פחות מכך, טביעות אצבעותיו המשולשות של אומן הזן היושב במרומים, של האולם, הולכות ונקלשות וישנו סיכוי סביר שבקרוב נתחיל לשחק מרובעים, מחומשים, משושים ואולי אפילו, אי"ה, כדורסל.

המספר הנוסף – 0-5. חמישה משחקים בלי כרמלו אנטוני, חמישה הפסדים. כלומר מלו הוא עדיין הפרנצ'ייז שלנו ובלעדיו לא מנצחים.

אז רגע, כרמלו אנטוני, הוא טוב ליהודים, אוהדי הניקס, או רע ליהודים, אוהדי הניקס?

זו, כמובן, שאלת 30 מיליון הדולר. וזו ה שאלה כי הניקס נמצאים כעת בצומת שבה התשובה לשאלה אמורה להביא אלינו את ג'ף טיג המעצבן כדי לתפוס פלייאוף כבר השנה, ובתמורה לוותר על נכסים חשובים, או להשאיר את הרכז הבינוני באטלנטה, להסתפק בקלדרון הגרוע ובקיץ ללכת בשיא הכוח על מייק קונלי שמסיים חוזה ועל שאיפות שהן מעבר לסיבוב שני בפלייאוף, עם כרמלו או בלעדיו.

רמז למה שהיא, לדעתי, תשובת הנהלת הניקס לשאלה קיבלנו לפני מספר שבועות, כשעלה שמו של ברנדון ג'נינגס כמועמד. בעבר, שמץ שמועה מהסוג הזה היה מקפיץ את רף התקווה בMSG, ומסתיים בחוזה עצום, שחקן פצוע /זקן/חסר חשק/ כל מקרה גמור שמגיע לניו יורק תמורת נכסים צעירים/בחירות דראפט/עתיד הקבוצה באופן כללי. במקרה הנוכחי של ג'נינגס השמועות דעכו כפי שהתעוררו, וכפי, כך אני מקווה ומאמין, ידעכו וייעלמו במקרה של טיג.

לכל הבאים לטעון שג'ף טיג עדיף על קלדרון נגיד שגם סבתא שלי בת ה93 שתחיה, ואולי אפילו גיא גודס במצבו הנוכחי, עדיפים על קלדרון. הרכז הספרדי לא רק נראה העונה כמו גרוטאה של הומלס, כפי שהיה לאורך כל הקריירה, אלא גם משחק כמו אחד, עם 4.1 אסיסטים למשחק. לרכז פותח. בהההה. מצד שני, הוא מתאים לצרכינו, כי עובדה שאיתו הניקס עומדים על 50%. ואלה בדיוק האחוזים הרצויים לנו בשלב הנוכחי של תהליך הבנייה.

אז בינתיים מלו איתנו, וגם קלדרון וכל השאר.

וכאן אנחנו מגיעים לעניין החשוב באמת. לעדשה דרכה יש להסתכל על הקבוצה היחידה בניו יורק (פאק יו ברוקלין). אנחנו, ניקס ווייז, הצלחנו לאסוף פאזל חביב ביותר, בינוני בהווה ומוצלח בהתהוות. הביטו מה אסף בשבילנו פיל ג'קסון בתפקיד הנהג שלנו חברה'מן:

רכז צעיר, גבוה, בעל ראיית משחק ובעלבתיות טבעית על המגרש, שיכולה להפוך אותו תוך שנתיים שלוש ליורשו של מייק קונלי (אי"ה ויגיע בקיץ). שמו ג'ריאן גראנט, ואם הוא ישחק 36 דקות הוא יקלע 10.5, ימסור 5.5, יקטוף 3.9 ואפילו יחטוף פעם ורבע. חדי האוזן זוכרים שבפריוויו תחילת העונה ניבאתי/קיוויתי לפציעה של קלדרון בדצמבר, ולא בכדי.

עכשיו תראו איזה יופי הוא משיג את הדוראנטולה להטבעה:

השני ברשימה הוא סקנד גארד ותיק, שחזר העונה להיות הסקורר שהיה והינו חבר, איש סוד ומכר מימים ימימה של מלו. רוצה לאמור, כשהוא קולע יותר מ20 בעל הבית לא מחליף לו מנעולים. קוראים לו ארון אפללו והוא לא מנתיבות.

מלו הוא מספר שלוש שלנו, שהשנה הפסיק להסתכל על הטבעת ועל השורה של עצמו בבוקס סקור בלבד, ואשכרה משחק לטובת הקבוצה עם ארבעה אסיסטים למשחק, טופ של הקריירה, ו21.3 נקודות, מדגדג את השפל של עונת הרוקי עבורו. לייק.

הפורזינגיס הוא הארבע שלנו היום ותוך שלוש שנים (שוב, אי"ה) הוא האחד שיהיה הנוביצקי של התפוח הגדול, או משהו כזה. בכל מקרה, סופרסטאר בליגה הוא יהיה. אתם קולטים? שתיל קטן, חחח, נשתל בניו יורק, ויזכה להכות שורש, להתעבות ואפילו לתת פירות, והכל עבורנו. בפעם האחרונה שדבר כזה קרה לשתיל קראו פטריק.

הסנטר הוא הרובין של הלופז. ברוק הוא כבר לא יהיה, אבל גם אם ייצא ממנו שני שליש צ'נדלר, זה בורג של קבוצת גמר אזורי. עזבו מספרים. במספרים הוא כמוני. על הפנים.

על הספסל סר לנגסטון גאלוויי, דרק טריליאמס, כך קוראים לו האוהדים כי האקספלוסיביות והיכולת ליצור נקודות מזכירים לאחרונה את הסיבות שהביאו אותו להיבחר שני בדראפט, לאנס תומאס המצויין, קייל אוקווין שרועי כינה החזק ואין שם שמתאים לו יותר חוץ מגורילה, קווין סראפין הלא מנוצל דיו וגם לו אמונדסן, קליאנטוני הירוי בברך ארלי, סשה וויאצ'יץ' שאין לי עליו אף מילה שהנייר סובל, ולמשך עשרת הימים הקרובים גם את האח של הגריק פריק, ששמו בישראל גריק צ'יק.

בקריאה שניה היומן הנוכחי מזכיר מאוד את טור פתיחת העונה, אחרי ההתרשמות מהפורזינגיס בליגת הקיץ. כרמלו אמנם מפתיע בקבוצתיות, הפורזינגיס מתפתח מהר מהצפוי ועמיד לפציעות יותר ממה שאפשר היה לחשוב, גראנט מתקדם קצת לאט ואפללו לא רק "מומחה הגנה", אבל בסך הכל הדברים מתקדמים לפי התכנון. בהתחשב בעובדה שעברנו את שלב מחצית העונה, נותר רק להיות מרוצים ולקוות שהפיל היושב במרומים, של האולם, ימשיך בצורה ובקצב שהלך בהם עד כה והדולן ימשיך וישתוק (אלף נקודות למי שיידע עם איזו שורה משיר בספר מפורסם מתכתבות שלושת המילים האחרונות).

ולסיכום, בלי לפתוח פה, הניקס הפכו לקבוצה בינונית עם חדוות חיים ועתיד. וזה, ידידיי, לראשונה מזה שנים רבות. והבא שאומר לינסניטי שותה ליטר מים מוואדי טאביה המזוהם שעובר בפאתי ערד.